קבוצת התאטרון
מופע התיאטרון 'אור שומעים בזיגזג'
אחד ההישגים השיקומיים החשובים של המרכז לחרש-עיוור הינו הקמת קבוצת תיאטרון שכולה מורכבת מאנשים חירשים-עיוורים. קבוצה שהעלתה על הבמה את מופע תיאטרון 'אור שומעים בזיגזג' וזכתה לשבחים רבים.
כיום מופיעה קבוצת התיאטרון במסגרת עמותת נאלגעת (הקישור ייפתח בחלון חדש).
כאשר עלה לראשונה הרעיון להקים במסגרת המרכז לחרש-עיוור קבוצת תיאטרון הוא נראה הזוי לחלוטין. מנכ"ל העמותה חיים פוקס שהעלה את ההצעה בישיבת צוות של המרכז לחרש-עיוור שדנה בתוכניות חדשות לקראת שנת הפעילות 1999 הצליח בקושי רב לשכנע את חבריו להפעיל את התוכנית בצורה ניסיונית.
הוחלט להציע את הרעיון לבמאית רינה פדוה שעבדה באותה תקופה עם קבוצה מדיירות מעון בית דוד במבשרת ציון והעלתה איתם מופע תיאטרון קצר שזכה להצלחה רבה.
רינה שעבדה באותם ימים יחד עם עדינה טל הציעה כי שתיהן יחד יפעילו את סדנת התיאטרון של המרכז לחרש-עיוור. לכל משתתפי המועדון החברתי לאנשים חירשים-עיוורים המתקיים במרכז לחרש-עיוור הוצע להירשם לסדנא.
לאחר כמה מפגשים גובשה קבוצה של כ-15 אנשים חירשים-עיוורים שהחלה בחזרות. העבודה נעשתה בשתי קבוצות שנעזרו בשש מתורגמניות לשפת סימנים. קבוצה אחת עבדה בהנחיית רינה וקבוצה שנייה בהדרכת עדינה. כשששתי הקבוצות נפגשות מידי שבוע בשתי כיתות לימוד של בית הספר גיבורי ישראל הנמצא ברח' שדרות יד לבנים בתל אביב. לא הרחק מבית הלן קלר בו שוכן המרכז לחרש-עיוור.
כבר מייד בתחילת העבודה היה ברור שלא נוכל לקחת טקסט של הצגה ולעבוד עליו. הרעיון שהעלו רינה ועדינה היה שהשחקנים יספרו על חלומותיהם ויציגו אותם לפני הקהל. לאחר כמעט שנה של עבודה הגיעה השעה להעלות את מופע הבכורה על בימה לפני קהל.
מועד הצגת הבכורה נקבע ליום שלישי, ט"ו תמוז תש"ס 18 ביולי 2000 באולם 'אשכול פייס' ברחוב הארבעה בתל אביב. ככל שהתקרב מועד הצגת הבכורה הלכה וגברה ההתרגשות אצל השחקנים, אצל הבמאיות ואצל צוות המרכז לחרש-עיוור.
ראש עירית תל אביב, רון חולדאי נענה להזמנה להיות אורח הכבוד וההזמנות (קישור להזמנה באתר) נשלחו. יום לפני האירוע התפרסמה במגזין 24 שעות של עיתון ידיעות אחרונות כתבה (קישור לכתבה באתר) נלהבת של דורית שריד. במהדורת מבט לחדשות בערוץ הראשון שודרה כתבה (קישור לכתבה באתר) שהכינה אורלי וילנאי.
בערב המופע היה אולם אשכול פייס מלא מפה אל פה. הציבור שהתאסף באולם לא ידע למה לצפות. אנשים חירשים-עיוורים ומופע תיאטרון לא כל כך הלכו יחד. התוצאות היו מדהימות. עם סיום המופע הקהל כולו עמד על רגליו והריע ממושכות לשחקנים שהיו נרגשים ומאושרים.
במהלך השנים 2001 – 2002 הועלה המופע כ-15 פעם במקומות שונים ברחבי הארץ כאשר במשך כל התקופה הזו נמשכות החזרות השבועיות והקבוצה הופכת להיות מקצועית יותר ויותר.
את עבודת הקבוצה ליוותה באותן שנים עו"ס המרכז הגב' אסתר רטנר והגב' סיגל מילוא שעסקה בשיווק ופרסום. באותה תקופה פורסמה כתבה נרחבת (קישור לכתבה באתר) של נרי ליבנה במוסף הארץ. כתבה של אדם ברוך במעריב, ושודרה כתבה של אהרון ברנע בחדשות ערוץ 2.
באותם ימים הוקמה על ידי הגב' מנואלה דבירי שליוותה את התיאטרון מימיו הראשונים, אגודת ידידים שכללה בין השאר את העיתונאית סימה אלה, את אשת יחסי הציבור מירי זכרוני ואת הגב' רונית דולב שתרמו רבות לקידום הקבוצה.
ביוזמת אגודת הידידים אירחה הנהלת תיאטרון גבעתיים את קבוצת התיאטרון בביתה. נערכו חזרות פתוחות לקהל אורחים והמופע הועלה כמה פעמים באולם הגדול של התיאטרון. בנוסף לכך נאותה הנהלת 'אמנות לעם' לכלול את המופע ברפרטואר ההצגות שלה.
במהלך שנת 2002 ניהלה עמותת מכון בית דוד מו"מ ממושך עם השרות לעיוור באגף השיקום במשרד הרווחה כדי לקבל את הכרת המשרד בתיאטרון כמסגרת תעסוקתית אך הדבר לא צלח. העלות הכספית הגבוה של החזרות השבועיות והמופעים הכבידה מאד על תקציב העמותה ועיכבה הפעלת תוכניות טיפול ושיקום לכלל אוכלוסיית החרשים-עיוורים בישראל.
בסוף שנת 2002 לאחר הופעה מוצלחת ביותר של קבוצת התיאטרון לפני תלמידי חטיבת הביניים ז' ביפו הקימה עדינה טל יחד עם ערן גור עמותה בשם 'נאלגעת' שתפעיל את קבוצת התיאטרון.